לפני כשלוש עשרה שנה , בערב ראש השנר , תשכ " ו , פרסמתי בעיתון ' מעריב' מאמר ושמו ' האנטישמיות הערבית ' . כוונתי היתה להפנות את תשומת ליבו של הציבור בארץ לעובדה , שבארצות ערב התפרסמו ספרים אנטישמיים במספר רב . _יתר על כן , רבים מספרים אלה יצאו בגושפנקא רשמית ובהוצאות ממשלתיות . בכך ראיתי את חשיבות התופעה ואולי את ייחודה בתקופה הנוכחית . הגילוי לא נעם לחוגים שונים בציבור הישראלי , והמאמר זכה , בעיקרו של דבר , לקבלת פנים נזעמת . הדבר נראה לי משונה : כאילו אנטישמיות בארצות רחוקות איננה נסבלת ועליה מגיבים הישראלים בהתרעמות ובטרוניה , ואילו אנטישמיות בארצות ערב היא , משום מה , נסבלת ועליה מוכנים לעבור בשתיקה . יותר מכד חרה לי אישית להיווכח , שבחוגים ישראליים ויהודיים קיימת נטיה להונאה עצמית , להתעלם מתופעת האנטישמיות הערבית , כפי שתיארתיה , למרות הסייגים שסייגתיה , ואפילו יש נטיה להכחיש את קיומה מניה וביה . מה גם שנטיה כזו לקוסמטיקה של עמדות ערביות היתה כרוכה , לעניות דעתי לפחות , בעיוות האמת והמציאות . חרד , לי גם לראות כיצד ישראלים מסייעים לתעמולה הערבית . התגובות בארץ לתופעת האנטישמיות הע...
אל הספר