במאה התשע עשרה , בעיקר בסופה , התחולל בארץ ישראל תהליך של הרעת היחסים בין הרוב המוסלמי לבין המיעוט הנוצרי . היחסים בין המוסלמים לבין היהודים נותרו תקינים . מראשית המאה התשע עשרה עד שנות השישים והשבעים , הלכו היחסים בין מוסלמים לנוצרים והתחדדו והוחמר המאבק ביניהם בחיי היום יום . גרמה לכך , ראשית , פלישת נפוליאון , שבנסיבות מסוימות , נחשבה למביאת אור המודרניזציה למזרח התיכון , אן תרמה לתופעה שלא היתד . מודרנית ביותר , ליחס עוין של רוב כלפי מיעוט , מחמת ההתלהבות שבה קיבלו הנוצרים בסוריה ובארץ ישראל את צבאות נפוליאון בהתקדמותם ממצרים . במזרח "התיכון לא הוקדשה שימת לב מיוחדת לאופיה החילוני של המהפכה הצרפתית . צרפת נתפסה כמעצמה נוצרית , אפילו תחת דגלה המשולש של המהפכה , והמיעוט הנוצרי , בעיקר המרובים של הלבנון , שהיו קשורים ברומא , וכן הנוצרים בגליל , תיכו בכליוךעינים לבואו של נפוליאון . הדבר עורר מורת רוח מצד הרוב המוסלמי , ומשהסתלקו הצרפתים אף נתנו המוסלמים ביטוי להתנגדותם זו כלפי הנוצרים . חוליה שניה בשרשרת הסיבות להידרדרות היחסים שבין המוסלמים לנוצרים היתה הפלישה המצרית בתקופת מותמד עלי...
אל הספר