הנחת היסוד של תורת החינוך המסורתית - הכוונה כאן במושג ' מסורתי ' גם לחינוך החופשי בעידננו ההומניסטי - היא שראשית הדעת שהחינוך בבית ההורים ובבית הספר נדרש להקנות לחניכיו היא הבדלה בין טוב לרע ובין אמת לשקר , הבחירה בטוב ובאמת ודחיית הרע והשקר . הקניית דעת זו במישור הרגשי - שכלי היא תשתית פיתוחה של האישיות התרבותית סביב גרעין ה ' אני' הייצרי המולד בראשית יקיצתו לתודעה עצמית , להבדלה בינו לבין העצמים והאנשים בסביבתו , ותוך כדי כך להכרת תלותו הקיומית בסביבה המספקת לו את צרכיו , פונה אליו וקוראת לו להיפתח אליה ולהתפתח על ידי הפנמת מורשתה , אבל היא גם מכאיבה לו ) " מוסיף דעת מוסיף מכאוב " ( , עלולה להתעלם ממנו ולקפחו והוא צריך להתגונן ולדרוש את תשומת הלב והטיפול הנחוצים לו . ההבחנה בין טוב לרע ובין אמת לשקר היא צורך קיומי של האדם כיצור שכלי - פוליטי מטבעו , הזקוק לציביליזציה שרק בה יוכל להתפתח ולחיות כאדם , מינקותו עד מותו . ומכיוון שזוהי דעת נלמדת ונצברת מתוך ניסיון החיים המורכב בטבע ובציביליזציה ותוך כדי מעקב מתמיד אחרי השינויים המתרחשים בה , נזקקים בני אדם להוראה שתקנה להם את הכלים השכליי...
אל הספר