אכן , התקופה הפוסט - קומוניסטית ברוסיה ובמזרח אירופה אינה מאופיינת רק בהתנצחות מתודולוגית וערכית , אלא גם חושפת את עצם המצוקה של ריק הנוצר בעקבות התפרקות נרטיב קנוני אחיד . מצד אחד , קשה לקבל את הנרטיב המערבי עתיר זוויות המבט כקריטריון או כבסיס שעליו אפשר לבנות נרטיב משמעותי חלופי לרוסיה ולמזרח אירופה . מצד אחר , אין קנה - מידה פנימי , למעט חזרה לפטריוטיות שחוקה ואנכרוניסטית , שיוכל לשמש נקודת מוצא המותאמת למציאות החדשה והפוסט - סובייטית . לכן תהליך ההתמודדות עם התרסקות הקנון הקומוניסטי הוא קשה ומביך , מתסכל ומוגבל בתוצאותיו . דרום אפריקה מספקת עוד דוגמה מובהקת להתפוררות קנון שהביא בעקבותיו ריק מעורר מחלוקות . במדינה זו התרסקה לחלוטין תפיסת האפרטהייד הגזעני , שראתה בלבנים גיבורים שהביאו את בשורת הקדמה והציביליזציה לצבעונים המוגבלים ולשחורים הנחותים . המשטר החדש , שנבחר על ידי הרוב השחור , הצהיר על הקמת ועדות לפיוס לאומי , שבין יתר תפקידיהן – כתיבת הנרטיב ההיסטורי מחדש . והנה , מפעל הכתיבה המחודשת שנולד מתוך מיטב הכוונות , הפך עד מהרה לזירה של מחלוקות סוערות , ותוצאותיו נכון להיום מוגבל...
אל הספר