למרות אופיו הקוהרנטי , המובן מאליו והפוזיטיביסטי של הנרטיב שעוצב בשנות החמישים , לעתים נשמעו השגות כלפיו , אך אלה נדונו לרוב ברמה של אנשי מקצוע וללא תהודה תקשורתית או ציבורית . מדי פעם הזהירו אנשי חינוך ואקדמיה מפני הדגשת האידאל של הערצת גיבורים היסטוריים המוכשרים אך ורק למשימה של הגשמת תהליך השחרור הלאומי המודרני , ומפני התעלמות מוחלטת מגיבורי מורשת ומסורת של אוכלוסייה הטרוגנית שלא כולה יכולה להזדהות עם האידאל הזה . צבי אדר , פילוסוף חשוב של החינוך , הצביע על הסכנות שבחינוך לאומי במסגרת הוראת היסטוריה . לדבריו , חינוך היסטורי לאומי " רומנטי " היה גורם מובהק להעמקת השנאה בין עמים . זהו לדעתו חינוך אנושי רע , שאין לו מקום בקרב תלמידי התיכון הגדלים בחברה דמוקרטית , שכבר מסוגלים וצריכים להתייחס בביקורתיות לעברם ) אדר , . ) 1965 מבקר בולט אחר של האידאולוגיה הממלכתית , כפי שהתבטאה לדעתו בנרטיב ההיסטורי , היה פילוסוף החינוך צבי לם . לם כתב ודיבר רבות נגד מגמות " ההאחדה והטוטליות " , וטענתו העיקרית הייתה שמערכת חינוך ממלכתית אחידה אינה מסוגלת לענות באמת על צרכיה של אוכלוסייה הטרוגנית . לם ראה...
אל הספר