כמו שהראיתי , משנות השמונים של המאה העשרים ועד העשור הראשון של המאה העשרים ואחת הרבו סופרים , עורכים , עיתונאים ואתנוגרפים לצאת למסעות בסביבתם הקרובה . אצל כולם קיננה ההרגשה שחלקים נרחבים של הארץ שהם חיים בה אינם מוכרים להם עוד , והם יצאו לתור אותה ואת אנשיה . את הארץ הזאת , שהיתה ארצם , זיכו בכינויים מכינויים שונים : טרה אינקוגניטה , החצר האחורית , ארץ מודחקת , מחוז זר וכיוצא באלו . לאחרונה נוסף על רשימה זו כינוי חדש - הארץ שמעבר להרים - שם ספרו התיעודי החדש של ניר ברעם ( ברעם . ( 2016 והנה בארץ ישראל אין כל חדש . ארבעים ותשע שנים חלפו מאז הכיבוש , שימיו כימיי , ולז ' אנר המסעות הזה - מסעות אל החצר האחורית - עדיין יש סיבות טובות לשגשג ולפרוח . בשנת , 2015 שלושים ושלוש שנים אחרי עמוס עוז , עשרים ושמונה שנים אחרי דויד גרוסמן , יצא גם הסופר ניר ברעם למסע בארץ ישראל . הוא ביקר במקומות רבים ומגוונים : מחנות פליטים , התנחלויות ומאחזים , ערים ועיירות פלסטיניות כרמאללה , בית ג ' אלה ובית לחם , קיבוץ נירים שבעוטף עזה , שכונות ירושלמיות משני עבריה של חומת ההפרדה , ישיבת עתניאל , ברטעה ועוד . בד...
אל הספר