בשנת , 1987 זמן קצר בלבד לאחר שראה אור ספרו " עיין ערך : אהבה " , ספר קשה לקריאה שהתמודד עם נושא השואה אך היה לרב - מכר , וחמש שנים לאחר שראה אור ספרו הבדיוני על הכיבוש , " חיוך הגדי " , יצא דויד גרוסמן בשליחות כתב העת " כותרת ראשית " למסע בגדה המערבית . במשך כשבעה שבועות שוטט בשטחים וביקר בדהיישה , בגשר אלנבי , בבית משפט צבאי , באוניברסיטת בית לחם , בהתנחלויות ועוד , ונפגש שם עם אנשים שונים - יהודים וערבים . בערב יום העצמאות ראה אור גיליון חגיגי מורחב ובו רשמי מסעו . שלא כמקובל בכתב העת , מילאו רשימותיו את החוברת כולה . זמן מה אחר כך ראו אור בפורמט של ספר . לשני הפרסומים היתה תהודה אדירה . מה מביא סופר , שהתמודד בהצלחה בספריו הבדיוניים עם נושאים קשים ומורכבים כל כך , לעזוב את חדר העבודה ולצאת אל השטח ? בפרק האחרון של ספרו , המשמש מעין אחרית דבר , מספר גרוסמן שבשנים שחלפו מאז התמודד עם נושא הכיבוש ב " חיוך הגדי" נעשיתי למין אמן של הדחקה . גם אצלי נוצרה אותה " השעיה" מרצון של כל שאלות המוסר והכיבוש . לא נסעתי לבקר ב " שטחים " ; אפילו לא בעיר - העתיקה . [ ... ] כמו רבים אחרים התחלתי להתי...
אל הספר