מחמוד אלרימאווי מערבית : יהודה שנהב - שהרבני אבו אלעבד פשט את הכופיה והעגאל מעל ראשו שכבר אחזה בו השיבה והניח אותם לצידו על השמיכה המזוהמת . החום היה בלתי נסבל והוא שיחרר מחזהו אנחה עמוקה . הוא לא יכול היה לפשוט מגופו הכחוש את בגדי סוכנות הסעד שכן האוהל היה נטול דלת ומולו היו בנות ונשים . הוא התיר את שרוכי נעליו המגושמות והשליך אותן אל קרן זווית . אחר כך פרש את רגליו מתוך לאות רבה ואיכשהו הניח מעיל ישן מתחת לראשו . הוא נשען על כף ידו הגסה והסדוקה , מנסה , לא מוותר , לנוח לאחר שהתעייף מעבודת הבניין בהר הסמוך שארכה עשר שעות . באותה עת שהתה אום אלעבד אצל השכנים שבאוהל הסמוך ודיברה איתם על ההפסקה הממושכת של זרם המים הדלוחים ועל חייה בכלל , אשר יותר ממחציתם כבר חלפו . בתו ח ' דיג ' ה , חסרת המזל , לומדת בבית המלאכה לתפירה . באותה עת , חסן , בנו הצעיר בן העשרים , עישן , לגם תה ושיחק בקלפים , כשהוא מנצח ומפסיד לחלופין . בזמן האחרון הוא אף למד לגדף אנשים ללא סיבה . " אולי הוא במקום אחר . מי יודע ... ? " נאנח אבו אלעבד ומחה מקצה חוטמו טיפת זיעה . אוזניו השעירות קלטו ממכשיר הרדיו , שנשמע כבעל סו...
אל הספר