עמרם ועמיתיו לדרך החרדית הקנאית נאבקו , כפי שראינו , בכמה זירות בו בזמן בתקופת המנדט . הם השקיעו מאמצים לא מבוטלים בזירה הפנים - חרדית , ובמקביל התעמתו עם היישוב היהודי - ציוני , עם מנהיגיו , עם מוסדותיו ועם תרבותו , על אופי היישוב היהודי בארץ ישראל . מאבקים , מחאות והפגנות אלה של הקנאים החלו אמנם עם ראשית ימי שלטון המנדט הבריטי , והתגברו , כפי שראינו , בשנות השלושים , אבל היו כפי הנראה מי שביטלו את חשיבותם והתעלמו מהם . כך למשל אישים מהנהגת העלייה השנייה , שראו בכך מלחמת מאסף של קבוצות אלה על קיומן , שאינן איום ממשי על הסדר הפוליטי משום ש " אין בידן להציע אידיאולוגיה העשוייה להיות מוקד משיכה להמונים " . אולם גם אם החרדים הקנאים בכלל ונטורי קרתא בפרט לא משכו המונים , הם לא נעלמו . ההפך : הם התגבשו , הפכו חיוניים וזכו מעת לעת בתשומת לב תקשורתית . כך למשל , ב 14 - באפריל 1946 התקיים יום שבתון וצום ביישוב היהודי - ציוני כאות הזדהות עם יושבי הספינה פידי בנמל ספציה , שצמו במחאה על שלא ניתנה להם רשות להפליג לארץ ישראל . אנשי נטורי קרתא פרסמו פשקווילים נגד שביתה זו למרות מחאות מצד תושבים במאה...
אל הספר