כזכור , טענותיהם של המתנגדים למדינת לאום יהודית מתחלקות לשניים : ( א ) כאלה שמקורן בטעם הכללי של התנגדות למוסד המדינה או לרעיון מדינת הלאום בכלל . את קבוצת הטענות האלו אנו מכנים " התנגדות מבחוץ " ; ( ב ) כאלה הנסמכות על ניתוח קונקרטי של טבע ה " יהדות " או של אופיו המיוחד של הקולקטיב הישראלי – יהודי . טענות כאלו יכולות להיקרא " התנגדות מבפנים " . יש לכך כמה גרסאות : אחדות נובעות מן הרצון להגן על היהדות מפני 20 ראו ניר קידר , בן – גוריון והחוקה : על חוקתיות , דמוקרטיה ומשפט במדיניותו של דוד בן – גוריון , רמת גן ואור יהודה : הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר – אילן וכנרת , זמורה ביתן , [ בהכנה ] , פרק . 4 המדינה ; אחרות מבקשת להגן על המדינה מפני היהדות . היהדות נתפסת כדת או כתרבות גלותית שאינה יכולה להתקיים במסגרתה של מדינה . התנגדות " מבחוץ " למדינה יהודית כמו שכבר צוין , יש המתנגדים למדינה יהודית מטעמה של הסיסמה " מדינת כל אזרחיה " . מבטאה הידוע של השקפה זו הוא עזמי בשארה . הנימוק העיקרי בטענותיו הוא כללי : אי – הפרדת הדת או אפילו התרבות הלאומית מן המדינה פירושה הדרתם של האזרחים שאינם יהוד...
אל הספר