באופן היסטורי , חלק גדול מחברי מועצת מקרקעי ישראל ( נציגי קק " ל ונציגי הממשלה ) , היו חלק מהמגזר החקלאי - כפרי וייצגו את האינטרסים ההתיישבותיים של מגזר זה . כך לדוגמה , כחברי מועצה תמיד כיהנו מנכ " ל התאחדות האיכרים , מזכיר תנועת המושבים , מזכיר התק " ם ועוד . למגזר העירוני , שכולל למעלה מ - % 90 מאוכלוסיית מדינת ישראל , מעולם לא היה ייצוג כלשהו במועצת מקרקעי ישראל וגם לא לשלטון המקומי או למגזרים נוספים באוכלוסייה . כפי שראינו בפרקים הקודמים בשער זה , הרכב המועצה ומאפייני הרקע של מקבלי ההחלטות , השפיעו במידה רבה על המשקלים שקיבלו שיקולים שונים בקבלת החלטות במועצת מקרקעי ישראל . בהקשר זה בלט במיוחד משקלו הגבוה של השיקול הציוני - לאומי במגזר החקלאי - כפרי , והחובה שראו חברי המועצה להגן על " האינטרס ההתיישבותי " ( פרק . ( 15 על פי הגישה הציונית , עוד מתחילת המאה העשרים , בתקופה שקדמה להקמת המדינה , נתפס האינטרס ההתיישבותי כאינטרס לאומי - כללי וככלי להגשמת החזון הלאומי ( ראו פרקים . ( 4 , 3 שיקול זה , כינינו בשם " האינטרס ההתיישבותי" והוא נוגע לזכויות ההיסטוריות שקנה לעצמו החוכר החקלאי מע...
אל הספר