השיקול הסביבתי מהווה שיקול מרכזי במדיניות הקרקעית של כל מדינה , זאת בשל המאפיינים הייחודים של קרקע כמשאב משותף ( , ( commons שמתכלה ואינו מתחדש , כפי שראינו בפרק . 2 במרבית המדינות בעולם וגם בישראל , קיימות הגבלות שונות לפיתוח הקרקע ולשמירה על שטחים פתוחים ( אלתרמן ורוזנשטיין , . ( 1992 לקראת סוף המאה העשרים , סוגיות אלה עברו שינויים מרחיקי לכת במקומות רבים בעולם והם קשורים למונחים " סביבה בת - קיימא " , " קיימות " ו " פיתוח בר - קיימא " ( פייטלסון ; 2004 פייטלסון , מרינוב וקפלן , . ( 1996 בישראל , כפי שראינו בפרקים הקודמים ( פרקים 4 ו - , ( 11 השמירה על קרקע חקלאית מהווה את אחד מעקרונות היסוד של המדיניות הקרקעית , עוד טרם הקמת המדינה . הנחנו , כי : משקלו של השיקול הסביבתי גבוה יותר במגזר החקלאי כפרי מאשר במגזר העירוני בפרק הנוכחי ננתח את משקלו של השיקול הסביבתי במגזר העירוני ובמגזר החקלאי - כפרי באמצעות ניתוח פרוטוקולים מדיוני מועצת מקרקעי ישראל . בסיום הפרק נערוך השוואה בין משקלו של השיקול בין שני המגזרים . הניתוח שנציג מפריך את ההנחה . ממצאי הניתוח מצביעים על האדישות של מקבלי ההחלטו...
אל הספר