הניתוח שבסעיפים הקודמים , מאשש את ההנחה לפיה - משקלו של השיקול הכלכלי - מישקי גבוה יותר במגזר העירוני מאשר במגזר החקלאי - כפרי ומצביע על הבדלים מהותיים בין שני המגזרים כפי שניתן לראות באיור : מבחן סטטיסטי מראה שהבדלים בין המגזרים מובהקים ( 2 . ( Z = 0 . 02 במגזר העירוני השיקול הכלכלי - מישקי מהווה שיקול מרכזי בקבלת ההחלטות ( שלישי אחרי השיקול המינהלי והשיקול הציוני - לאומי ) . מדיניות זו באה לידי ביטוי ברצון להביא לניצול נכון יותר ויעיל יותר של הקרקעות . במגזר זה , חברי המועצה עושים שימוש רב בביטויים שמדגישים את ההיבטים הכלכלים - מישקיים ובמיוחד את הצורך בניצול יעיל של הקרקע , כמו : " מקסימום ניצולת" של הקרקע , " רציונליזציה בהליכי ניצול הקרקע " , " ניצול נכון יותר של הקרקע , " למצות את הפוטנציאל של הקרקע " , " התנהגות השוק " , " ביקושים " , "מדיניות הייצור " , " תנופת בנייה " ועוד . מגמה זו באה לידי ביטוי בצורה בולטת עוד יותר באמצעות השימוש בפעלים : " לתת תמריץ " , " לעודד " , " להגביר " , " לנצל " , " למצות " , " לשווק " ועוד ( ראו טבלה , 5 שהצגנו בתחילת הפרק ) . במגזר החקלאי כפרי , ...
אל הספר