השיקול הציוני - לאומי הינו דומיננטי בחברה הישראלית בכל המישורים . בהקשר הקרקעי , ראינו בשער השני , כי השיקולים הציוניים היו אלה שעיצבו את המדיניות הקרקעית הלאומית בראשית ימי התנועה הציונית , טרם הקמת המדינה . עוד ראינו , כי לאחר הקמת המדינה , אימצו ממשלות ישראל את עקרונות המדיניות הקרקעית שהתגבשו בתנועה הציונית ובקק " ל ועיגנו אותם בחקיקה ראשית ואף בחוק יסוד . בפרק הנוכחי , ננתח את המשקל שמייחסים מקבלי ההחלטות במועצת מקרקעי ישראל , לשיקול הציוני - לאומי . מקבלי ההחלטות הגדירו שיקולים אלה ככאלה העוסקים ביישוב יהודים בארץ ישראל , חיזוק ההתיישבות הציונית , ובעיקר ההתיישבות השיתופית החקלאית כחלק ממפעל ההתיישבות הציוני , ושמירת הבעלות הלאומית ( יהודית ) על הקרקע . נוכח ההבחנה שההתיישבות החקלאית ( בשונה מההתיישבות העירונית ) נתפסת ככלי להגשמת מפעל ההתיישבות הציוני , הנחנו כי : משקלו של השיקול הציוני לאומי גבוה יותר במגזר החקלאי כפרי מאשר במגזר העירוני ממצאי הניתוח , וההשוואה במשקלו הממוצע של השיקול הציוני - לאומי בין שני המגזרים , מאששים את ההנחה באופן חלקי בלבד . כמצופה , מצאנו כי מדובר בשי...
אל הספר