הסוגייה המרכזית תחת נושא זה מתייחסת להרחבות למגורים , דהיינו בנייה של שכונות מגורים ויחידות דיור למי שאינו חבר באגודה החקלאית ואינו בעל נחלה , בכל סוגי ההתיישבות החקלאית . מדיניות זו , התקבלה מראשית שנות התשעים כפתרון דיור להמוני העולים שהגיעו ממדינות חבר העמים ועל מנת למנוע נטישת בנים והתדלדלות האוכלוסייה בישובים החקלאיים . תחילה התייחסו החלטות אלה רק להרחבות למגורים לתושבי המקום ומקצועות נדרשים נוספים . בהמשך התרחב ההיתר גם להקמת שכונות מגורים עבור כלל האזרחים , ולא בהכרח חברי האגודה החקלאית . כבר בשנת 1987 הסמיכה המועצה את שר החקלאות לאשר בנייה של שכונות מגורים במושבים שביישובי קו העימות בצפון . שלוש שנים מאוחר יותר , באוגוסט , 1990 בעקבות המוני העולים שהגיעו ממדינות חבר העמים , מפרסמת המועצה החלטה בדבר הערכות מינהל מקרקעי ישראל לקליטת עליה . ההחלטה דנה במדיניות הבנייה למגורים על שטחים חקלאיים וקובעת כי הנהלת המינהל תגיש למועצה תכנית לתוספת 90 , 000 דונם לבנייה עירונית . שינוי יעוד הקרקע יהיה בעדיפות באזורי טרשים ותוך פגיעה מזערית במשבצות חקלאיות . עוד נאמר , כי לצורך האצת התהליך המ...
אל הספר