שינוי ייעוד קרקע חקלאית לתעסוקה

החכרת קרקע חקלאית לשימושים לא חקלאים לצורך הקמת מבני תעסוקה שונים היתה חלק ממדיניות המינהל עם הקמתו . כבר ביולי , 1967 קובעת המועצה כללים למסירת קרקע להקמת מבני תעשייה ומלאכה , קייט , נופש והבראה בהתיישבות החקלאית בתנאים זהים לאלו שנהוגים בקרקע העירונית בייעודים אלה . כמו במגזר העירוני , נקבעו דח " ר בשיעור של 80 % - 0 % בהתאם לאזור ו - % 5 דח " ש עבור יתרת הקרקע שלא שולמו עבורה דח " ר . עד לשנות התשעים התקיימה מדיניות שוויונית זו על מי מנוחות . לקראת סוף שנות השמונים , במטרה לסייע לחקלאים לצאת מהמשבר הכלכלי אליו נקלעו , מקבלת המועצה שורה של החלטות שמטרתן להגדיל את מגוון ההזדמנויות הכלכליות והאפשרויות התעסוקתיות של היישובים החקלאיים . החלטות אלה , לראשונה מתוות מדיניות הקצאת קרקע לתעסוקה ששונה מזו הנהוגה במגזר העירוני , והן מעוררות דיון ציבורי סוער שנוגע לשאלות של צדק חלוקתי ושוויון חברתי בהקצאת הקרקע הציבורית . ההחלטות הראשונות בסדרה נוגעות להקמת יחידות קייט ותיירות בתוך חלקת המגורים ( חלקה א ' של הנחלה ) . בפברואר , 1988 מקבלת המועצה החלטה בדבר הקמת מפעל קייט , מסחר או תיירות בהתיישב...  אל הספר