למרות החשיבות החברתית , הפוליטית , ההיסטורית , הכלכלית והאקולוגית של השמירה על קרקע חקלאית , המגמה הבולטת ביותר במדיניות הקרקעית ביחס לקרקע חקלאית לאורך השנים היא דווקא - שינוי ייעוד קרקע חקלאית . מגמה זו עולה מהספרות התיאורטית וכפי שראינו , גם מניתוח כלל החלטות מועצת 3 חוק הליכי תכנון ובנייה , התש " ן - 1990 ( להלן חוק הול " לים ) , צמצם באופן משמעותי את סמכויות הועדה לתקופה מוגבלת של שנתיים , עד שיפוג תוקף החוק . החוק ייסד את הוועדות לבנייה למגורים ולתעשייה המכונות ' ול " ל ' , שהיו מוסמכות לדון ולאשר באופן סופי תוכניות הכוללות 200 יח " ד ויותר , ללא צורך באישור הועדה המחוזית או המועצה הארצית ( אלא במקרים של סתירה לתמ " א כלשהי ) . תיקון לחוק מספטמבר , 1990 הוסיף לועדות סמכות גם להקמה או הרחבה של אזורי תעשייה שאותרו קודם לכן בתוכניות מאושרות . ניסיון להכיל את החוק גם על בנייה לכבישים ארציים בשנת , 1992 סוכלה על ידי שדולה של גופים שוחרי איכות הסביבה ( אלתרמן ורוזנשטין , . ( 1 , 1992 מקרקעי ישראל . הצורך בהגמשת התנאים להפשרת קרקע חקלאית הופיע כבר בשנות השבעים , כתוצאה מהגידול המשמעותי ...
אל הספר