ההיסטוריה של המדיניות הקרקעית בישראל זכתה לביקורות מכיוונים שונים . באופן כללי , ניתן לומר כי הגישות הביקורתיות קוראות תגר על הנחות יסוד של הגישה הציונית ברמה האידיאולוגית והמעשית . הן יוצאות כנגד הליך רכישת הקרקעות על ידי הגופים ציוניים טרם הקמת המדינה וכינון המשטר הקרקעי במדינת ישראל לאחר כינונה . נקדים ונאמר כי מדובר בסקירה תמציתית בלבד של עיקרי הביקורת מצד חוקרים ישראלים בלבד הנוקטים עמדה זו . כפי שכבר ציינו , קיימת ספרות בינלאומית ענפה בנושא , שהיא מעבר לסקירה זו . כפי שראינו , מנהיגי הציונות ראו ( ועדיין רואים ) ברכישת הקרקעות בארץ ישראל כלי ' לגאולת הארץ ' ואת הביטוי המוחשי ביותר להגשמת מפעל ההתיישבות הציוני . הגישות הביקורתיות , לעומת זאת , רואות בתהליך רכישת הקרקעות אמצעי לנישול התושבים הערבים מאדמותיהם , ניכוס האדמות על ידי יהודים והדרה של התושבים המקומיים שנולדו , התגוררו ועבדו את הקרקע במשך שנים רבות - מדיניות הדומה למשטרים קולוניאליסטים . משום כך , מתמקדים החוקרים הביקורתיים ביסודות של חוסר צדק ( חברתי , כלכלי , תרבותי ופוליטי ) ופגיעה בזכויות האדם שהיו מעורבים בתהליך . כמ...
אל הספר