התקשנו מאוד למצוא מחקרים שמתייחסים להיקף הבעלות הציבורית והפרטית על קרקע חקלאית במדינות אחרות . ברוב המקרים יסתכם הנושא במשפט אחד בלבד שמסביר כי באופן כללי , רוב הקרקע החקלאית מצויה בבעלות פרטית . כך , לדוגמא , מציין ( , Nuder ( 1976 במחקרו , כי " רוב הקרקע החקלאית בשבדיה , היתה מאז ומעולם בבעלות פרטית " , וכך גם במחקרים האחרים שמתייחסים למדינות המערב דוגמת בריטניה , איטליה ועוד . גם בהולנד ( Needham , Koenders and Kruijt , 1993 : 23 ) רוב הקרקע החקלאית היא בבעלות פרטית . יוצאת דופן היא הקרקע שיובשה מהים והוכשרה לחקלאות . בדומה לקרקע עירונית , כאשר הבעלים הפרטיים מעוניינים לפתח קרקע חקלאית הם נעזרים בגופים ציבוריים . גופים אלה רוכשים את הקרקע מבעליהם הפרטיים , מבצעים את עבודת הפיתוח הנדרשת ומוכרים את החלקות החדשות לבעליהן המקוריים במחיר שמוסכם על שני הצדדים . כך באופן הדרגתי עוברות הקרקעות הציבוריות באזורי הייבוש , אף הן , לידיים פרטיות . אלתרמן ( 545 : 1998 ) מסכמת מגמה זו באומרה , כי " בכל מדינות המערב , הקרקע החקלאית נמצאת רובה ככולה בבעלות פרטית " , ומוסיפה , כי "אפילו בחלק ממדינות...
אל הספר