מתוך סקירת הבעלות הציבורית על הקרקעות עולה הבחנה ברורה בין הייעודים והשימושים שמאפיינים קרקע שבבעלות לאומית לבין אלה שמאפיינים את 14 מן הראוי לציין , גם בבריטניה ובאיטליה התרחשו במהלך המאה העשרים רפורמות קרקעית ששינו גם את מבנה הבעלות על קרקע המוניציפאלית . אלא , שבמדינות אלה , השינוי חל בעיקר על מבנה הבעלות הפרטית ונועד לאפשר ליותר אזרחים להיות בעלים של קרקע למגורים מאחר שרוב הקרקע היתה מרוכזת בידי מספר קטן של בעלים פרטיים בעלי האחוזות בעבר ובהווה . ( Williams and Wood , 1994 ; . ( Ave , 1996 הקרקע הציבורית שבבעלות מוניציפאלית . הקרקע שבבעלות לאומית , כפי שראינו , כוללת בעיקר פארקים , שמורות טבע ואוצרות לשימור , שימור אתרים בעלי איכויות אקולוגיות גבוהות או אתרי מים והיסטוריה . בנוסף נכללים גם מתקנים ותשתיות לאומיים כמו שדות תעופה , בסיסים צבאיים , כבישים ארציים , ותחנות רכבת . בדרג העירוני , נוכל למצוא את אותם שימושים ציבוריים מובהקים אך בקנה מידה קטן בהרבה מאלו שמצויים על קרקע שבבעלות לאומית , כמו : פארקים ושמורות טבע עירוניות או בינעירונית ( ובארצות הברית הכוונה גם לשטחים של מדינות ...
אל הספר