קרקע כמשאב לאומי־פוליטי

הקרקע היא סמל לאומי , חברתי ותרבותי , והשליטה בה מהווה את אחת מהגדרות היסוד של כל מדינה מודרנית . אייזנשטדט ( , ( 1978 גורס כי סימן ההיכר הראשון מבחינה סוציולוגית של מדינה מודרנית , הוא " ריכוזו של שלטון ואחדותו הטריטוריאלית " . מכאן , שיסוד הטריטוריה , דהיינו השליטה על קרקע , מהווה משאב לאומי יקר ערך לכל מדינה וחברה . עוד מימי קדם השליטה על הקרקע היתה גורם מרכזי ליציאה למלחמות , כשברוב המקרים ההכרעה במערכה הצבאית היתה קשורה לגבולות , וניצחון או ההפסד במערכה נקבעו בהתאם לאובדן או כיבוש של יעדים טריטוריאליים שונים . בשונה ממשאבים אחרים כמו הון , ידע , עבודה , סחורות ושירותים , מסביר ויתקון ( , ( 48 ; 1996 קרקע איננה ניתנת לסחר בין - לאומי , היא אינה מתבלה ואי אפשר לייצר יותר ממנה . עם זאת , ניתן להגדיל ולשנות את היקף הזמינות של הקרקע לשימושים נדרשים כמו מגורים , תעשייה , תיירות , מסחר ושירותים דרך שינוי ייעודה וניתן לשנות גם את אינטנסיביות השימוש בה . כמו כן , למרות שאין שוק קרקעות בינלאומי , בדרך כלל קיים שוק קרקעות מקומי שקובע את מחירי הקרקעות באותה מדינה בדומה למוצרים ותשומות אחרות ....  אל הספר
הקיבוץ המאוחד