במהלך ניתוח הדרשות על הציפור הנודדת הצבעתי על מרכזיותו של מיתוס השכינה הגולה כמיתוס מכונן בתפיסתו של בעל תיקוני הזוהר . בפרק זה אבקש לאסוף ולגבש תובנות כוללות העולות מן הניתוח הטקסטואלי , ולהאיר את הפנים החדשות שמקבל המושג ׳גלות השכינה׳ – הן מבחינת דמותה של השכינה והן מבחינת תפיסת הגלות . אבקש להצביע על הדגשים הייחודיים למיתוס זה בכתיבתו של בעל התיקונים ביחס למופעיו הקודמים בספרות היהודית , ועל השלכותיהם על מעמדה של השכינה בהגותו . כמו כן אציע זוויות ראייה נוספות על תפיסת גלות השכינה ועל ההשלכות הפסיכולוגיות והתאורגיות הנובעות ממנה . אדון בפרק זה בתפיסת המקום הקדוש ובהתייחסות למקום ולמרחב בכלל העולות מן החיבור . בתוך כך נעמוד על משמעותם של המרחבים החדשים שהוא מציע , הן המרחב האימהי והן המרחב הטקסטואלי – הוא החיבור עצמו המשמש קן – ועל זיקתם לעיצוב חוויית הזהות והשייכות של המקובלים . מתוך העיון בתפיסתו הייחודית של בעל התיקונים את גלות השכינה נבחן את משמעות דמותה האימהית של השכינה ואילו מבנים דתיים היא מבססת בתודעתו התאולוגית והרגשית של המקובל . אתמקד בדימוי הקן כדימוי מרכזי בכתיבתו של בע...
אל הספר