נראה כי הזיקות בין הספירות הגבוהות לבין השכינה יונקות מתפיסת האצילות הייחודית של בעל התיקונים , שהיא תאיסטית ופרסונלית יותר , על פיה מתגלה האלוהות בספירות ככלים , 42 כמו נשמה המתגלה בגוף . 43 כפי שהראה ישעיה תשבי , תפיסת האצילות במובנה המוכר מיטשטשת בתיקוני הזוהר , היות שהספירות הופכות למעין כלים : ׳אפילו התהוותן בדרך האצילות מפוקפקת ומרוב הלשונות נראה , שהמחבר ביקש על כל פנים להציגן ככוחות נבראים׳ . 44 באופן זה ההיררכיה המדרגית שבין הספירות הולכת ומתעמעמת . במגמה זו ניכרת תפיסה של אימננציה כוללת ובלתי היררכית , עניין שכבר עמד עליו תשבי בהשוואתו את תפיסת גוף הזוהר לתפיסת ה׳רעיא מהימנא׳ : לכאורה הגענו לתוצאות מתמיהות : בתורת האלוהות הבלתי פרסונאלית והאצילותית של ס׳ הזוהר מצאנו הסתייגות ברורה מהנחת האימננציה האלוהית החודרת את כל תחומי ההוויה , ואילו דווקא בתפיסת האלוהות הפרסונאליסטית של ׳רעיא מהימנא׳ המטשטשת את תורת האצילות , קבענו את רעיון האימננציה הכוללת כיסוד חשוב . 45 תיקון ע קכו ע״ב ; קלא ע״ב . כמו כן שתיהן מכונות ׳מראות׳ , ׳אנוכי׳ ו׳אני׳ , בתיקון ל עד ע״ב . על האימא הקטנה לעומת הא...
אל הספר