רבי דוד בן זמרה ( רדב״ז ) , שחי ופעל בארץ ישראל ובמצרים במאה ה , 16 מדווח על נשים המקטירות קטורת בבית הכנסת . בתשובה לאחד מבני הקהילה במצרים הקובל על מנהגי הקטרה מפוקפקים של היהודים קובע רדב״ז ״שיש למנוע את הנשים המקטרות את ההיכל כ״ש [ כל שכן ] אם מקטרות בלבונה״ . בניגוד למקרא , שבו המונח ״היכל״ מתפרש כבניין גדול ומפואר או ככינוי לבית המקדש , בספרות הרבנית הכוונה לארון הקודש שבבית הכנסת . רדב״ז אינו מציין במפורש מהי מטרת ההקטרה אך מתוך הקשר הדברים משתמע שהרקע לכך הוא הקטרה בעתות של מצוקה , ייתכן לשם בקשת רפואה עבור חולה . כפי שאראה להלן , הקטרה במסגרת טקסים לריפוי חולים הייתה פרקטיקה מקובלת למדי בימי הביניים ואילך ( ראה פרק טו על הקטורת המאגית ) . רדב״ז סבור שהקטרה בבית הכנסת היא בגדר של ״פטור אבל אסור״ , משום שהדבר עלול להתפרש כפעולה מאגית אסורה . הוא מדגיש שהדבר אסור במיוחד אם מקטירים לבונה , שכן זו נחשבת כשרף חיוני להקטרה בפולחנים . טיעון זה מבוסס על כך שהלבונה הייתה סממן הקטורת המובהק ביותר בעולם הקדום , והמונח קטורת באופן סתמי מתייחס בדרך כלל אליה .
אל הספר