א. כללי

. 310 § משהוכחה טענת מעשה בית דץ במשפט , לא יוכל בעל הדין שכנגד להעלות כל טענה הסותרת קביעה עובדתית או מסקנה משפטית כלשהי שבפסק הדין . פסק הדין מהווה ראיה קונקלוסיבית לתוכנו במשפט . אך אפשר שתעמוד בפי בעל הדץ שכנגד טענה המכוונת לשלול את תוצאת המניעות של פסק הדין , אף שהתקיימו התנאים החיוניים להיווצרותו של השתק העילה או השתק הפלוגתא . במילים אחרות , יש להבחין בין אי חלותו של כלל מעשה בית דין משום שלא התקיים במקרה נתון אחד מן היסודות הדרושים להיווצרותו של הכלל , כגון , שהעילות בשתי התובענות אינן זהות או שהפלוגתא הנדונה לא הוכרעה בפסק הדין בקביעת ממצא פוזיטיבי , לבין אי חלותו של כלל מעשה בית דין אף שהתקיימו כל רכיביו של השתק עילה או השתק פלוגתא . סיבת המניעה במקרה האחרון יכול שתהא נעוצה בפסק הדין עצמו , כגון סיבה השוללת מעיקרא את כוחו המחייב , ויכול שתהא נעוצה בגורמים אחרים , שאינם נוגעים בפסק הדין עצמו , אך יש בכוחם למנוע את חלותו של מעשה בית דין במקרה הנדון . הדוגמה הפשוטה ביותר לכך היא הטענה בדבר ויתור מפורש של בעל הדין על טענת ההשתק , ויתור שנעשה על ידו לאחר פסק הדין או אפילו במסגרת...  אל הספר