ה. טענת מניעות דפנסיבית מול טענת מניעות אופנסיבית

. 281 § טענת מניעות הגנתית היא זו המועלית בפיו של הנתבע בהתדיינות השנייה נגד התובע , על מנת למנוע אותו מלהתדיין בפלוגתא זהה שכבר ניתנה והוכרעה נגד אותו תובע בהתדיינות קודמת בינו לבין נתבע אחר ; בכך היא משמשת בידי הנתבע אמצעי להדוף את התביעה הנוכחית . לעומתה , טענת מניעות התקפית מושמעת בפיו של התובע בהתדיינות השנייה נגד הנתבע , כדי למנוע אותו מלהעלות טענת הגנה המתכחשת לממצא שנקבע נגד אותו נתבע בהתדיינות קודמת שבינו לבין תובע אחר או סותרת אותו , ובכך היא משמשת בידי התובע אמצעי לביסוס עילת תביעתו נגד הנתבע . זה המצב השכיח , לאמור : התובע בתביעה השנייה הוא מי שהיה התובע בתביעה הראשונה או כאשר הנתבע בתביעה השנייה היה גם הנתבע בתביעה הראשונה . לעניין זה אין נפקא & ינה אם צורף אותו בעל דין , התובע או הנתבע , על פי בקשתו של אחד מבעלי הדין המקוריים או מיוזמתו . אף אין נפקא מינה לעניין זה אם התובע בתביעה השנייה היה התובע המקורי בתביעה הראשונה או התובע בתביעה שכנגד , וכן אם הנתבע בתביעה השנייה הינו מי שהיה הנתבע המקורי בתביעה הראשונה או הנתבע בתביעה שכנגד . נמחיש את הדברים . דוגמה ראשונה : בתביעה...  אל הספר