. 277 § הפעלתה של דרישת ההדדיות לצורך כלל מעשה בית דין פשוטה וקלה ליישום . המניעות הדיונית נשארת מתוחמת בין הצדדים להתדיינות הראשונה , שבמסגרתה ניתן פסק הדין , או בין "הקרובים" להם מבחינה משפטית . ( riviesp ) גם מבחינה רעיונית אידיאולוגית ניתן לומר , כי דרישה זו הוגנת , לאמור : כדרך שאין בעל הדין קשור בקביעה שיפוטית קודמת שלא היה צד לה , אף אין זה הוגן שיהא נהנה מפירותיה של אותה התדיינות קודמת . חסרונה המרכזי והממשי של דרישת ההדדיות בולט לעין : לא רק שאין היא משיגה את התכלית של מניעת התדיינויות חוזרות ונשנות באותן שאלות , אלא שהיא מעודדת בפועל ריבוי התדיינויות , באפשרה לבעל הדין לחזור ולהעמיד לדיון ולבירור בדיוק אותה שאלה , שכבר הוכרעה , רק על-ידי "החלפת" בעל הדין יריבו . בכך תורמת דרישה דווקנית זו להכבדת עומס ההתדיינויות על בתי המשפט . אך יותר מזה , היא מעלה את הסכנה של מתן הכרעות שיפוטיות סותרות בפלוגתאות זהות , ובכך היא עשויה לערער את יציבותה הפנימית של המערכת השיפוטית . יתרה מזה , אף אין לדרישת ההדדיות הצדק רעיוני מן ההיבט של השיקול האחר המובא לביסוסה של תורת המניעות הדיונית , הנו...
אל הספר