. 243 § הסכם בין בעלי דין , כי הכרעה שיפוטית כלשהי שתינתן בהתדיינות המתנהלת בין אחד מהם לבין שלישי או בין שניים אחרים תהווה ממצא מחייב אף לגבי הפלוגתא שהעלו בהתדיינות שביניהם , באופן שאיש מהם לא יהא רשאי לכפור בו או להביא ראיה לסתור , מרחיב את היקף חלותו של מעשה בית דין גם ביחס למי שהוא זר להליך שבמסגרתו ניתן פסק הדין . כך , למשל , כאשר תבע ראובן את שמעון בגין חיוב כלשהו שהתחייב כלפיו . שמעון מגיש תביעה נפרדת נגד לוי , או שהוא שולח לו הודעת צד שלישי , ובה הוא תובע ממנו שיפוי בגין כל חבות שתוטל עליו בפסק הדין כלפי ראובן . שמעון ולוי מתנים ביניהם , כי פסק הדין שיינתן בתביעת ראובן יחייב אף אותם לגבי שאלת חבותו של שמעון כלפי ראובן . כפוף למוסכם ביניהם , יהיו שמעון ולוי קשורים בקביעת 19 תביעה זו יוכל המיטיב להגיש נגד המזיק או נגד מבטחו של המזיק . ראה סעיף 6 של החוק . 20 ראה דברי הכנסת , כרך , 39 כנסת חמישית , עמי . 1505 21 זאת בניגוד לכלל שלפיו אין פסק דין שניתן במשפט בין א ו ב משמש ראיה קבילה במשפט שבין א ו ג . ראה א"ע 373 / 54 אהרונםט נ' נוימן , פ '' ד י ; 1140 , 1121 ע '' א 158 / 53 טננ...
אל הספר