. 207 § יש להבחין בין תביעה שמגיש בן הזוג האחד נגד בן הזוג האחר להשבת הוצאות שהוציא או שהוא עתיד להוציא למזונות ילדם הקטין לבין תביעת מזונות שתבע הקטין את אחד מהוריו , כחייב במזונותיו . לא רק שכל אחת מן התביעות נשענת על עילת תביעה שונה , אלא גם בעל הדין התובע בכל אחת מן התביעות שונה , אף כי בהחלט אפשר שבתביעה למזונותיו יהא הקטין מיוצג על ידי אחד מהוריו , כאפוטרופוסו הטבעי . לפיכך , פסק'דין שניתן בהתדיינות שבין ההורים , והקובע את חיובו של האחד במזונותיו של הקטין , אינו מחייב את הקטין ואינו מונע בעדו מלתבוע את מזונותיו , מכוחו הוא 58 ניתן לטעון , כי במצבים אלה , כאשר מקור ההסמכה של הנציג הוא בהוראת הדין ובמינויו על-ידי בית המשפט , יש להרחיב את חובת תום הלב המוטלת על הצד שכנגד משום האינטרס הציבורי בייצוג נאמן של ענייניו של המיוצג . והשווה לגישת n , Restatement , Sec . 42 ( 1 () e ) , Comment f המרחיבה את הסייג למעשה בית דין גם למצבים בהם לא היתה קנוניה ממש בין הצד שכנגד לבין הנציג , אולם היה גלוי וברור לצד שכנגד , כי הנציג אינו פועל בניהול ההתדיינות במידת ההקפדה הראויה ובמידת הזהירות הס...
אל הספר