פרק שמיני הכרעות סותרות

מכוח סמכותו שבגררא , הינה מוטעית . הטעם לסתירה בין ההכרעות השיפוטיות יכול שיהא נעוץ בקיומה של שיטת שיפוט מקביל בין בית משפט אזרחי ובית דין דתי , עם דינים וסדרי דין שונים , וייתכן שמקורו בהבדל הקונקרטי שנתגלה לעניין דרך ההוכחה והיקף הטיעון בכל אחת מן ההתדיינויות . בית המשפט או בית הדין בעל הסמכות הייחודית אינו יושב כערכאת ערעור על בית המשפט בעל הסמכות הנגררת . רביעית , גם כאשר הכרזתו של בית הדין הרבני היא בעניין , שב"מעמד" כגון הכרזה שבני הזוג לא נישאו מעולם כדת משה וישראל , אין בכוחה של הכרזה כזו לגרום , לדעתנו , לביטולו של פסק מזונות שכבר ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בהתבסס על הכרעה אינצידנטלית סותרת , לאמור , שבני הזוג נשואים . הטעם אינו נעוץ בסעיף 76 בלבד , אלא גם בשיטה המיוחדת של שיפוט מקביל , לפי ברירת האשה , בין בית המשפט המחוזי לבין בית הדין הרבני , המחייבת החלתם של דינים וסדרי דין שונים . היטיב לבאר זאת השופט זוסמן בע"א 54 / 65 מקיטן נ' מקיטן " : " תוצאה זו של פיצול מעשה בית דין , היא לא רק מצוות המחוקק על פי סעיף 35 הנ"ל , אלא היא גם מחוייבת המציאות בשיטת המשפט שלנו , אשר לא מ...  אל הספר