ב. פסק־דין בהסכמה כמעשה־בית־דין

. 149 § לצורך החלתו של כלל השתק העילה אין הבדל בין פסק דין שניתן בהסכמתם של בעלי הדין לבין פסק דין סופי המבוסס על הכרעה עניינית בליטיגציה שהתקיימה בין הצדדים : ניתן פסק הדין לטובתו של התובע , כי אז נבלעה עילת התביעה המקורית בפסק הדין . דחה פסק הדין את התביעה - הוקם מחסום דיוני לפני התובע , באופן שאין בכוחו עוד לתבוע את יריבו בגין אותה עילת תביעה ' . אולם , לעניין זה יש להדגיש , כי ההשתק הדיוני קם רק משום המעשה השיפוטי , דהיינו , מתן גושפנקא של בית משפט להסכם המסוים שהובא לאישורו על ידי הצדדים . אותם חלקים בהסכם או בהסדר הפשרה , שלא הובאו לאישור בית משפט , אפילו הם קשורים קשר אמיץ בפסק הדין שניתן , אינם מהווים חלק מתוכנו של פסק הדין , אלא נותרים בגדר הסכם שבין הצדדים , שעליו חלים דיני החוזים הכלליים . הקושי עולה ביחס להחלתו של כלל השתק פלוגתא . אחד מיסודותיו של כלל זה הוא , שההכרעה השיפוטית בפלוגתא , שלגביה נטען ההשתק , נעשתה בעקבות התדיינות אדוורסרית בין בעלי הרין , ולכן , כאשר היה לבעל הדין יומו בבית המשפט , להשמיע את גרסתו ולטעון את טענותיו ביחס לאותה פלוגתא , אין לאפשר לו , משיקולים...  אל הספר