. 100 § הכלל הוא , כי פסק דין שנתן בית משפט או בית דין חסר סמכות על פי דין לדון בעניין שהובא לפניו הינו הסר נפקות משפטית ואינו מהווה מעשה בית דין . על פי הגיונם של דברים צריך הכלל האמור לחול גם כאשר היה בית משפט או בית דין מוסמך לדון בעניין שהביאו הצדדים לפניו , אך נדרש להכריע , לשם ביסוסו של פסק-הדין , בפלוגתא כלשהי , שעניינה אינו בתחום סמכותו . הטעם הינו אותו טעם , דהיינו , הכרעה שעשה מי שלא היה מוסמך לעשותה אינה מעשה שיפוטי מחייב , וממילא אין בכוחה לקשור את הצדדים בכבלים של מעשה בית דין . אלא שלעניין זה יש להתייחס להוראה המיוחדת שבסעיף 76 לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב , [ . התשמ"ד-1984 סעיף זה קובע כדלקמן : " הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין , רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין , אף אם הענין של השופט זילברג ( שם , בעמ' '' : ( 103 חשוב לנו כאן עצם העקרון , כי בתנאים מסויימים , על יסוד התנהגות או הצהרה מסויימת , יכול בן אדם להיות מנוע מלהסתמך על עובדות הנוגדות את ההתנהגות או ההצהרה ההיא , אף על פי שעובדות אלו , אם נכונות הן , שוללות ...
אל הספר