4. כאשר כלל לא הועלתה טענת חוסר סמכות

. 99 § לצידם של שלושת המצבים שהצגנו לעיל קיימת גם אפשרות רביעית . אפשרות זו מתייחסת למקרה שבו הטענה בדבר חוסר סמכותו של בית המשפט לא הועלתה כלל על ידי בעלי הדין ובית המשפט אף לא עוררה ביוזמתו . בירור התובענה , כולל הכרעתה בפסק דין , התנהל על יסוד ההנחה של בית המשפט , שהסתברה אחר כך כמוטעית , בדבר סמכותו . מקרה זה יש להבחין מן המקרה שבו מותנית סמכותו העניינית של בית המשפט או בית הדין בהסכמת הצדדים , שאז , מעצם הופעתם של בעלי הדין והתדיינותם לגופה של מחלוקת תוסק הסכמתו של כל אחד מהם לסמכותו של בית המשפט או בית הדץ , ואיש מהם לא יוכל לעורר טענת חוסר סמכות בהליך אחר . לצורך דיון באפשרות המוצגת כאן , דהיינו , שניתן פסק דין לגופו על ידי בית משפט חסר סמכות ובלא שנדונה כלל שאלת הסמכות , יש להבחין קודם כל בין פסק דין שניתן בהיעדר הנתבע לבין פסק דין שניתן אחרי התדיינות לגופה בין בעלי הדין . כאשר ניתן פסק הדין בהיעדר הנתבע , תהא נפקות לסיבת מתן פסק הדין . אם נעוצה הסיבה , למשל , בעובדה שהנתבע לא הוזמן כנדרש , ועליכן לא נהפך כלל לבעל דץ , כי אז יוכל הנתבע לתקוף את פסק הדין בטענת חוסר סמכות לא רק ...  אל הספר