א. כלל מעשה־בית־דין

. 1 § כלל מעשה בית דין ( res judicata ) מבוסס על הרעיון כדבר כוחו של פסק דין , שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו , להוליך לסיומה המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים להליך או כל מי שהוא ביחסי "קרבה משפטית" ( privity ) עם אחד מהם , כאופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק הדין . משנתן בית משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי , מקים פסק הדץ מחסום 1 למושג צדדים להליך ויחסי קרבה משפטית ראה דיון נפרד בפרי ! התשיעי : היקף הלותו של מעשה בית דין . 2 זאת כאשר פסק הדין הוא פסק גברא JJ' 8 « . ( jud gment in poisonam ) שפסק הדין הוא פסק חפצא , ( gmentjud in rcm ) מחייבת ההכרעה השיפוטית הנוגעת במעמדו 1 R אדם או נכס את כל העולם , נוסף למתדיינים עצמם . זאת , להבחין מקביעות שנעשו על ידי בית המשפט בשאלות אחרות . שאין עניינן בו . ושא מעמדו של אדם או נכס , אך ההכרעה בהן היתה דרושה . ;/?'/ yc y - in קביעות אלה יחי בו כמעשה בית דין את הצדדים הישירים להליך בלבד , כבכל » ' 1 n \ ? 'r 0 ל , ! ל ך M , >| rrs >< n - < r , 1 לפסק דין חפצא יוקדש דיון נפרד , להלן , ס...  אל הספר