לאחר אתנחתא מתודולוגית זו על אודות הקושי בתיאור רגע קיום המצווה עצמו – ניתן לחזור ולשאול כיצד היהודי מביא את ה ' עכשיו ' שלו לקיום המצווה . כפי שראינו לעיל ( בסעיף ג ) מהיהודי נדרשת שיבה ' אל החוויה שכבר נחוותה של דמנו [ ... ] אנו מתחילים באופן לא – סנטימנטלי בעליל עם המצווה – כלומר , בתלמוד תורה בצורה כלשהי ; 64 שם , עמ ' . ( 334 ) 1002 65 שם , עמ ' . ( 335 ) 1002 66 שם , עמ ' . ( 336 ) 1003 67 שם , עמ ' . ( 336 ) 1004 68 שם . 69 שם . 70 שם . 71 מונח זה במקור בעברית . 72 מונח זה במקור בעברית . הכוונה סופה לבוא ' . הפנייה הבסיסית היא אל המצווה , כפי שהיא ' נחוותה ' פעם וכרגע ממתינה בצורה של הלכה זו או אחרת . בינתיים היא ' עדיין לא מצווה ' . כפי שראינו בפרק הקודם בדיון על ה " שלחן ערוך " ( סעיף ב . , ( 4 למערכת ההלכתית כמה עקרונות – על , ביניהם הציווי ' וחי בהם ' המביע את השאיפה המתמדת שההלכה תוביל לחיים עצמם – משמע , לרגע ההווה שבו הם מתרחשים . על כן , הפיכתה של ההלכה למצווה פירושה העתקתה מן העבר ש ' נחווה ' מזמן אל התרחשות של ההווה . מערכת ההלכה מהווה מעין חדר המתנה המכיל בתוכו שלל רב...
אל הספר