את חווייתו שהאל פונה אליו באופן אישי וישיר , כאילו קרא בשמו בקול , כפי שעשה לאברהם . בפרק הקודם ראינו כיצד , בחלק השני של ה " כוכב " , וכחלק בלתי – נפרד מתפיסת ההתגלות של רוזנצווייג , הדיבור נעשה לכלי החשיבה ( Sprachdenken ) המאפשר בהגות האדם את אותה תנועתיות שיש להוויה עצמה . כאן , כאשר מטרתנו לבחון את ההתגלות ' מבפנים ' , יש לחזור לנקודה שעליה הצבענו גם בפרק הקודם : היינו , כי השפה היא האורגנון של ההתגלות . רוזנצווייג אף מרחיק לכת ואומר כי ' בעולם ההתגלות הכול נעשה למילה , ומה שאינו מסוגל להיעשות למילה נמצא או לפני או אחרי אותו העולם ' . אם נשלב בין קביעה זו לבין התיאור אשר ראינו בפרק הקודם של ההתגלות כאהבה , נמצא ששני הכוחות הללו , הדיבור והאהבה , הולכים יחדיו . ואכן רוזנצווייג כותב : ' האהבה כלל אינה יכולה להיות " אנושית לחלוטין " . בכך שהיא מדברת – ומוכרחת היא לדבר , שכן אין שום מבע שיוצא מתוך עצמו מלבד לשונה של האהבה – בכך שהיא מדברת כך , אזי היא כבר משהו על – אנושי , שכן חושניותה של הלשון מלאה – עד – גדותיה במובן – העל האלוהי שלה ; האהבה הנה , כמו הלשון עצמה , על – חושנית באופן ...
אל הספר