שבטים הם – ותמיד היו – מרכיב מרכזי בפסיפס הפוליטי והחברתי בתימן . הפוליטיקה השבטית שזורה בעלילותיה של תימן , והיא חלק בלתי נפרד מהן . השבטים התימניים , בעיקר הזידים ההרריים , היו מאז ומעולם הלוז של מערכת הממשל , ונאמנותם , כמוה כהתרופפותה , הייתה מכרעת לגבי יציבותו של כל ממשל . אי לכך , הבנת מערכת היחסים בתוך הקבוצות השבטיות ובינן לבין עצמן חיונית להבנת התהפוכות ההיסטוריות בתימן של המאה העשרים . לאורך המאות בלטה חשיבותו של השבט כיחידת מוצא וכמסגרת זהות . הגורם המנהיג והשליט של השבט הוא השיח ' . הוא שהנהיג אלי קרב , טיפל בבעיות היום - יום ויישב סכסוכים בין בני השבט . בקרב השבטים הזידים נהנה שיח ' השבט גם מלגיטימציה דתית , וכשם שהוא עצמו היה חייב בנאמנות לאמאם , כך ראו עצמם בני שבטו חייבים בנאמנות לו . אלא שלאורך ההיסטוריה התימנית שימש השבט גם יחידה במבנה הארגוני של תימן . הארץ חולקה למחוזות , נפות וכפרים . בתימן הפכו הכפרים לדאר השבטי , ולא נמצאו בהם תושבים של שבט אחר . לעתים הפכו השבטים לשליטיהן של היחידות האדמיניסטרטיביות . מרבית 16 עאדל נור אל - דין , אל - ימן , מאדיה וחאדרה ומסתקבלה...
אל הספר