ב. ביסוס ייחוד המקצוע

חוק לשכת עורכי הדין יצר את התשתית הנורמטיבית בתחום ייחוד המקצוע , וקיבע הסדרה התקפה גם היום . ההיקף הרחב של הפעולות שיוחדו לעורכי דין לא זכה להתייחסות משמעותית בדיוני הכנסת . סעיף 20 להצעת החוק ( להלן ) קבע רשימת פעולות שעשייתן מותרת לעורכי דין בלבד , ונוסחה לא שינה באופן מהותי את תכני ההסדרה בפקודת עורכי הדין המנדטורית מ - . 1938 הפקודה הגדירה את הפעולות הכלולות ב " מקצוע עריכת הדין " כניהול משא ומתן משפטי בשכר או הופעה בשם אדם אחר בבית משפט ובפני שורה של גופים , ניסוח והכנה של מסמכים המיועדים להיות מוגשים לגופים מסוימים , ומתן עצה בשכר בעניינים משפטיים . סעיף 3 אסר על כל מי שאינו עורך דין להציג עצמו או לשמש כעורך דין . אולם השילוב בין הוראה זו עם הטלת החובה על עורכי דין להיות חברים בלשכה , והענקת סמכות בלעדית ללשכה לאכוף את הוראות החוק כלפיהם , שינו את המציאות המשפטית בנוגע לייחוד המקצוע . סעיף 20 חושק בהוראות משלימות : סעיף 96 קובע עבירה פלילית על הפרתו , וסעיף 98 שולל מבית משפט סמכות לדון בתביעת שכר של מי שהסיג את המקצוע . אמנם במהלך דיוני הכנסת הביעו כמה חברי כנסת התנגדות לסעיף , ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן

הקיבוץ המאוחד