צביה וייסברג 17 רופאים קצרי רוח מענפי רפואה מגוונים , כולם מנהלי מחלקות , התקבצו בכיתת ההדרכה של בית החולים והתקשו להסתיר את דעתם על ההכשרה הכפויה שתגזול מזמנם היקר בלי לתרום להם ולא כלום . על דלת הכיתה התנוסס שלט : " נגישות שירותי הבריאות לאנשים עם מוגבלות " . אחת החברות בחדר , מנהלת בכירה , לחשה לעמית שהתיישב לידה " איזה בזבוז זמן " . בעודם מעיינים בחוברת שהונחה על מושבם , נכנסו אל החדר ששת הדוברים במפגש . אחת מהם הייתה אישה עם תסמונת דאון ; אחר , אדם עם מוגבלות בראייה , נעזר להתניידותו באדם רואה ; מבעד לשערה של אחת מהם הציץ שתל כוכליארי . מוגבלותם של שלושת האחרים לא ניכרה במבט ראשון . במהלך המפגש תיארו הדוברים את חוויותיהם וניסיונם כצרכנים במערכת הבריאות ואת הקשיים שהם נאלצים להתמודד אתם , והסבירו כיצד הם רואים בנותני השירות שגרירים לשינוי המצב . בסיום המפגש נכתב באחד המשובים : " למדתי הרבה על כל אחת מההנגשות הנחוצות לכל סוג של מוגבלות אבל יותר מכול למדתי על עצמי , על העיוורון ועל המוגבלות שלי , שאפשרו לי לטפל באנשים מבלי לתקשר אתם ובלי לשמוע את דעתם ולקבל את רשותם על כל צעד " . הנג...
אל הספר