( א ) החטיבה השנייה מובדלת ומובחנת מהחטיבות העוטפות אותה בהיותה אסופה ( אנתולוגיה ) של נבואות ישועה , בעוד שהחטיבה הראשונה ( א , ב – ג , יב ) והחטיבה השלישת ( ו , א טז ) הן נבואות תוכחה ופורענות ( יוצאת דופן רק הנבואה ב , יב יג , וראו לעיל עמ ' . ( 118 – 117 אישוש למעמדם של פרקים ד – ה כחטיבה לעצמה הוא גם המבנה המעגלי של החטיבה . בין הנבואה הראשונה ( ד , א ה ) והנבואה האחרונה ( ה , ט יד ) , יש קשרים רעיוניים ולשוניים היוצרים זיקה מורכבת ומעניינת בין שתי הנבואות . שתיהן נבואות אוניברסליות ואסכטולוגיות ( להגדרת האסכטולוגיה ראו להלן עמ ' , ( 186 – 180 ושתיהן מתייחסות לעתיד , לתקופה שבה תסור האלילות מהעולם . הנבואה הראשונה מתייחסת למצב הסופי שבו הכל מכירים באלוהי ישראל , ואילו עניינה של הנבואה האחרונה בשלב מוקדם יותר שבו האלילות נעקרת בכוח מהעולם . הנבואה הראשונה מסתיימת בהערת העורך " כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו " וגו ' ( ד , ה ) והנבואה האחרונה מסתיימת בהערת העורך שיש בה איום על " הגוים אשר לא שמעו " בקול ה ' ( ה , יד ) והם מתמידים באלילות . לשתי הנבואות משותף מוטיב המלחמה , אם כי בצור...
אל הספר