הפרשה היא תוכחה קשה נגד שכבות עילית בחברה הישראלית אשר בלא כל עכבות מוסריות הם מתכננים גזל נחלות וגוזלים אותן , עושקים משפחות ( פס ' ב ) , שודדים עוברי אורח שלווים ( פס ' ח ) , ומנשלים נשים מבתיהן ומילדיהן ( פס ' ט ) . הם אף מנסים להשתיק את המתריעים והמזהירים ( פס ' ו ) מפני הפורענות שתבוא כעונש ( פס ' ג ה , י ) , ומעדיפים לטפח מטיפי כזב שיסתירו את האמת מהעם ( פס ' יא ) . הצמדת הפרשה לקינה החותמת את הפרשה הקודמת ( א , י טז ) שאין בה כל יסוד של תוכחה , מספקת הסבר סיבתי לפורענות המתוארת בקינה . הקינה יוצרת איזון עם התוכחה הקשה והארוכה שבפרשה השנייה , שיסוד העונש מובלע בה ( פס ' ג ה ) . אף זאת , המוטיב המרכזי בתיאור הקצר של העונש בפרשה השנייה הוא קינה ( פס ' ד : " משל ... נהי " ) על שוד קרקעות בידי אויב ( שם : " שדוד נש דֻּ נ וּ " ) , המתקשרת לנושא הקינה שבסוף הפרשה הקודמת . כך גם הלשון " בני תענוגיך " שבסוף הפרשה הקודמת ( א , טז ) המהדהדת בפרשה זו במלים " מבית תענ ֻגיה " ( פס ' ט ) . אין בפרשה אזכור של אירועים היסטוריים , ובניגוד לקודמתה היא אינה מציינת כלל שמות של יישובים . מתוארת בה מצ...
אל הספר