מהתיארוך שיוצע להלן במבוא לכל אחת משלוש הנבואות העצמאיות בפרשה עולה ששנת 702 לפסה " נ , שהיא הגבול העליון לחיבור הנבואה המאוחרת בהן , היא הגבול התחתון לתיארוך הפרשה . את הגבול העליון יש לקבוע לפי זמנן של חוליות הקישור – פס ' ח ט , טז ( כבר לעיל הובהר שפס ' ה שייך לרובד עריכת החטיבה ) . השאלה היא אם אפשר לקבוע את הרקע ההיסטורי המשתקף בכל אחת מהן , ומהו הרקע העולה מהמסר של הפרשה בשלמותה . כיוון שניסיון לקבוע תאריכים מדויקים יהיה יומרה בלתי מוצדקת , הרי שהתיארוך יתמקד בשאלה האם הפרשה נערכה בימי מיכה או מאוחר יותר ; ואם מאוחר יותר – האם לפני חורבן הבית הראשון או אחריו . בפס ' ח ט , טז קשה למצוא רמזים היסטוריים או מאפיינים לשוניים . אולם ניתן לחפש את הרקע מתוך ניסיון להבין , מי היה קהל היעד שאליו כיוון העורך את הפרשה . גם בלי פס ' ה ( שהוא מרובד העריכה של החטיבה ) המסר המתקבל מהעריכה הוא שמיכה הזהיר את עמו , שבשל חטאיו הוא צפוי לפורענות לאומית – חורבן , הרס וגלות , והזהרות אלו אכן התממשו בשפלת יהודה ובשומרון . העורך בגבשו את הפרשה הוסיף בה שלושה רעיונות מפתח שלא נמצאו בשלוש הנבואות הנפרדות ...
אל הספר