הפרשה הראשונה בספר מבשרת פורענות קשה לערי אפרים ויהודה שתקדם לה הופעה נוראה של האל : רעש אדמה , אחת מדרכי התגלות האל לאדם , עומד להתחולל . הרעש ישנה את פני הנוף וגם יבשר פורענות לאומית מדינית לעם החוטא . הפשעים הנזכרים הם בתחום הפולחן ב " במות יהודה " ( פס ' ה ) ובעבודת הפסילים בשומרון ( פס ' ז ) . אך בפרשה כולה מוטיב החטא שולי לתיאורי האסון שיבוא , שעיקרו חורבן העיר שומרון ופורענות קשה לערי שפלת יהודה , פורענות שתאיים גם על ירושלים . המסר הוא שסדנא דארעא חד הוא : ישראל על שתי הממלכות הוא עם אחד בפני אלוהיו . פורענויות לאומיות , עקב אסונות טבע או פורענויות מידי אדם , הן עונש אלוהי על חטא האלילות של עם ישראל . אין להפריד בין חטא שומרון וחורבנה הצפוי לבין חטאי ירושלים והגורל הקשה המצפה לה ולעריה , ועל כן יש לקונן על גורל שתי הממלכות . המסר האחיד שבפרשה אינו ראיה להיותה נבואה אחת מעיקרה . אדרבא עיון ביקורתי מלמד שהפרשה היא פרי עריכה ספרותית של שלוש נבואות ( פס ' ב ד , ו ז , י טו ) שלכל אחת מהן נושא ומאפיינים ספרותיים עצמאיים . נבואות אלו נערכו לפרשה אחת על ידי הוספת חוליות עריכה ( פס ' ה ...
אל הספר