תוכחה וחורבן הם עיקרה של חטיבת הנבואות הפותחת את ספר מיכה . בחטיבה שלוש פרשות : א , ב טז ; פרק ב ; פרק ג . בכל פרשה שלוש נבואות : א , ב ד , ו ז , ח טז ; ב , א ה , ו יא , יב יג ; ג , א ד , ה ח , ט יב ( על החלוקה המדורגת לחטיבות , פרשות ונבואות ראו לעיל עמ ' . 16 להנמקת החלוקה לפרשות ולנבואות ראו להלן במבואות לשלוש הפרשות ) . עניינן של שתי נבואות המעטפת של החטיבה חורבן מוחלט של שומרון ופסיליה ( א , ו ז ; על א , ב ג כפתיחה לחטיבה ולספר ראו להלן ) ושל ירושלים ומקדשה ( ג , יב ) . נבואות התוכחה והפורענות שבין שתי נבואות החורבן פונות לנמעניהן בכינויים דומשמעיים ( להלן נספח א : כינויי העם בספר מיכה ) שמהן אין ללמוד אם הכוונה לממלכת ישראל , לממלכת יהודה או לעם ככלל : " בית יעקב " ( ב , ז ); " עמי " ( ב , ט ; ג , ה ) , " יעקב ... ישראל " ( ג , ח ); " ראשי יעקב וקציני בית ישראל " ( ג , א , ט ) . יש בכך קביעה ערכית : בעיני האל אין הבדל בין שומרון לירושלים , בין ממלכת אפרים לממלכת יהודה , וכולן נשפטות לפי אותן אמות מידה . ביטוי מתומצת לתפיסה זו בא בפס ' ה , הכורך את שתי הממלכות יחד . כך מקבלות הנבו...
אל הספר