הרעיון של עליונות המוסר מועצם באופן עקיף בספר מיכה גם על ידי מיעוט ההתייחסות לחטא האלילות , בניגוד לספרי ישעיה , ירמיה , יחזקאל , הושע , עמוס וצפניה . האלילות נזכרת בקיצור רב כסיבה לעונשה של שומרון ( א , ו . על א , ה : " במות יהודה " , כחוליית עריכה ראו במבוא לפרשה הראשונה , א , ב טז ) , אך בכל נבואות התוכחה שבספר אין לה זכר . רק בנבואת הפורענות ה , ט יד , החותמת את חטיבת נבואות הישועה ( פרקים ד – ה ) מדובר על האלילות כאפיון נוסף של הציביליזציה האנושית : ה ' שיכרית סוסים , מרכבות , ערים ומבצרים , יכרית גם את כל סממני האלילות , " ולא תשתחוה עוד למעשה ידיך " ( ה , יב ) . נבואה זו יוצרת מבנה מעגלי לחטיבת הישועה בהיותה אנטיתזה לחזון הר הבית שבפתיחתה ( ד , א ה ) , ועיקרה התפיסה שהאלילות היא ביטוי לעבודת האדם את עצמו . הכתוב אינו מגנה את האלילות משום שהיא בגידה בה ' אלוהי ישראל , מדובר בהכרתת האלילות מהעולם כולו , לאו דווקא מישראל . זו אותה השקפה המובעת ביש ' ב , ו כב , אף שם בזיקה לחזון הר הבית .
אל הספר