. 1 ספר מיכה כולו כתוב בסגנון השירה העברית המקראית הקלסית . אין בו פרוזה , למעט הכותרת . נעדרים מן הספר יסודות לשוניים מאוחרים כגון ארמית ( לא כל שכן יוונית ) ואף לא מלים , צורות או מבנים תחביריים שניתן לשייכם לעברית הבתר מקראית . יוצאת דופן רק צורת הריבוי הארמית " ע יּ ין " ( ג , יב ) , המופיעה בנבואה המקבילה ביר ' כו , יח בריבוי העברי הרגיל " ע יּ ים " . נראה לייחס את הצורה הארמית למעתיק מאוחר , ואין בצורה ארמית יחידה כדי להעיד על זמן הנבואה ( לדיון מפורט יותר ראו הופמן , " מיכה המרשתי היה נבא " , עמ ' . ( 292 – 289 ניתן לאבחן בספר כמה לשונות אופייניים לספרות המשנה תורתית : " במות" ( א , ה ); " בית עבדים " ; " פד " ה ; זכ " ר בזיקה ליציאת מצרים ; " למען דעת " ( ו , ה ); " לשמה ולשר ֵקה " ; " חרפת " ; " במעצות " ; " ח ֻקות " ; " למען תתי " ( ו , טז ); " נשבעת לאבתינו " ( ז , כ ; ראו להלן עמ ' . ( 233 בפרק ז , שהוא מזמור , יש לשון אופיינית לספרות המזמורים . . 2 התקבולות בספר , סימן ההיכר המובהק של השירה המקראית , הן מהסוגים המוכרים במקרא . יש שהמקצב בשתי הצלעות המקבילות זהה ויש שהוא שו...
אל הספר