משה הלברטל במסכת יומא קובעת המשנה את העיקרון הזה : " עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו " . בהתאם לתפיסה זו , גורלו של הפוגע נתון בידי האדם הנפגע ולא רק בידי האל . הנפגע הוא הריבון על עתידו של הפוגע . רק מחילתו שלו היא שתאפשר כפרה . הכרחיותה של מחילת הנפגע נלמדת בהמשך המשנה מקריאה יצירתית של הפסוק בספר ויקרא , העוסק בכוחה המטהר של עבודת יום הכיפורים : דרש רבי אלעזר בן עזריה " מכל חטאתיכם לפני ה ' תטהרו " — עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר , עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו ) יומא ח , ז ) . בפשוטו של הפסוק — " מכל חטאתיכם לפני ה ' תטהרו " — הביטוי " לפני ה ' " מציין ככל הנראה מקום . דהיינו , הטוהרה מן החטא תיעשה במקדש לפני ה ' . ייתכן גם שהביטוי " לפני ה ' " בא לציין שהאל הוא המטהר מהחטא . בדרשתו של רבי אלעזר בן עזריה הביטוי " לפני ה ' " נקרא מחדש כביטוי מסייג . דהיינו , רק על אותם החטאים שנעשו כלפי ה ' — העברות שבין אדם למקום — יום הכיפורים מכפר ; עברות שנעשו כלפי בני אדם אחרים — כפרתן אינה תלויה באל אלא בריצויו של הנפגע . ...
אל הספר