כדגם לבחינת הגורמים התורמים או המעכבים את אישורן של רפורמות חקרתי את תהליך אישורן או דחייתן של הצעות לרפורמה בשוק הפיננסי בישראל מאז תכנית הייצוב ב – . 1985 המחקר בכללותו מופיע בפרק הראשון של ספר זה . אביא כאן רק את המסקנות העיקריות הרלוונטיות לגיבוש ההמלצות . עד מחצית שנות השמונים הייתה המערכת הפיננסית בישראל רחוקה מאוד מקיום התנאים ההכרחיים לתחרות משוכללת , בשל שתי סיבות : ראשית , התערבות עמוקה של הממשלה בכל מגזרי השוק — בשוק הכספים , בשוק ההון ובתנועות ההון הבינלאומיות ; שנית , המבנה האוליגופוליסטי ) תחרות בין מעטים ) של מערכת התיווך הפיננסי . הממשלה התערבה בכל הפעילויות בשוק — בגיוס הון , בהקצאתו ובקביעת התשואות . הסיבות להתערבות המסיבית של הממשלה היו מגוונות והשתנו במרוצת הזמן . בחלקן הן נועדו לקדם יעדי השקעה מועדפים , כמו השקעות באזורי הפיתוח והשקעות בענפי היצוא , ובחלקן להוזיל את עלות המימון של הגירעון הענקי בתקציב הממשלה . כדי להשיג את יעדיה השתמשה הממשלה בקשת מגוונת מאוד של אמצעים על מנת לשמר את שליטתה בשוק הפיננסי ולהכתיב את סדר העדיפות שלה : הגבלות מנהליות , שיעורי נזילות יו...
אל הספר