״של וּ חי מצוה אינן נזוקין״ האימפריה העות׳מאנית — בין התחדשות לדעיכה היחלשותה של האימפריה העות׳מאנית כבר החלה במאה השבע עשרה והייתה כרוכה באיומים מבפנים ומבחוץ . האיום הראשון אופיין באובדן שטחים ופגיעה בריבונותה . תבוסות במלחמות כפו על הקיסרות נסיגה מחלקים בבלקנים ולאיבוד צפון אפריקה לצרפת . האיום השני הופיע בדמות תנועות בדלניות בעמים הלא תורכיים שדרשו שלטון עצמי . השלטונות גילו חולשה בתחום המינהלי והצבאי כאחד וחלה החמרה במצב הביטחון ברחבי הקיסרות . חלק ממדינות אירופה לטשו עיניים לשטחי הקיסרות הנחלשת ואילו אחרות , ובהן בריטניה וצרפת , היו מעוניינות לחזק את השלטון העות׳מאני ובכך לשמור על הסטטוס קוו ועל נתיבי סחר פתוחים למזרח הרחוק . ההשפעה החיצונית הופעלה בכמה דרכים : מדינית על ידי פעילות דיפלומטית וצבאית בעקבות מלחמות ששינו את תוואי הגבולות . בריאותית על ידי רופאים , רובם צרפתים , שנשלחו לאיסטנבול , על מנת להקים בתי ספר לרפואה , בתי חולים ובתי מרקחת ובכך להטמיע את הרפואה האירופאית במרכז השלטון העות׳מאני ; לבסוף גם כלכלית על ידי פעילותם של יועצים רבים שהועסקו על ידי הממשל העות׳מאני וסוחר...
אל הספר