סיפורה של שרית , בת , 43 מנהלת בית ספר יסודי במרכז הארץ , מדגיש את חשיבותה של הסביבה הארגונית ובתוכה האקלים הבית ספרי כמניעים את התפתחותם המקצועית של הפרטים בו בכל דרגות הארגון . לא במקרה שרית פותחת ומתארת את תחילת ההוראה שלה בשירות הצבאי ומיד לאחריו בחוויה שלה בקהילה לומדת ומתפתחת : במסגרת שירותי הצבאי בנח״ל גרתי בשלושה קיבוצים לתקופות של חצי שנה ויותר . תעסוקתי העיקרית שם כללה עבודה עם ילדים . חוויתי שם חוויה של קהילתיות ועבודה בצוות . בתום השירות בחרתי להגשים את ייעודו של גרעין הנח״ל ולהיות שותפה בהקמת קיבוץ צעיר בנגב , גם כאן ערך השותפות היה חזק ומשמעותי . בעוד חבריי לגרעין עזבו את הקיבוץ והחלו במסעם למזרח , אני שיפרתי את ציון הבגרות שלי במתמטיקה ונרשמתי בשליחות הקיבוץ ובמימונו ועל פי בקשתי ללימודי הוראה לגיל הרך בדרום הארץ . שרית סיימה את לימודיה והשתלבה מיד בעבודה בבית ספר במרכז הארץ . חוויותיה המשמעותיות מהעבודה בבית הספר היו קשורות בתחושת ההעצמה שחשה , בעבודתה בצוות עם מורות כפיפות ובתחושה כי עשייתה השפיעה על תרבות הארגון . ניכר כי האקלים בבית הספר כלל פתיחות , אמון , משוב והתא...
אל הספר